פוסט קצת אישי…

בעברי הרחוק כאשר רק התחלתי ללמוד ולהתוודע ללימודי אימון/קואוצ'ינג המילים מדיטציה, בודהיזם, זן, ריטריט, היו מבחינתי מילים בסינית. התחום הזה לא דיבר אלי, לא הכרתי את העולם הזה, לא התחברתי לזה בשום צורה ואופן ולרגע לא חשבתי שמתי שהוא שזה יהיה חלק מחיי. כאשר הייתי שומעת אנשים מדברים על ויפאסאנה, מדיטציה, ריטריט הייתי מסתכלת עליהם במבט של… חחח… כאילו, מה לי ולזה??? זה לא בשבילי הדברים האלו… כאילו סבבה, אני אוהבת ללמוד, אבל היי, יש גבול!!! הרי אני הפטפטנית, החופרת, הקודחת אני אשב בשקט שעות, הרי אני לא מסוגלת לשתוק לדקה, לשנייה מבלי שיהיה לי צורך לומר משהו…
הייתי חושבת לעצמי… מי הם אותם אנשים "היפים" שעושים מדיטציה, מאמינים בבודהה, אוכלים מזון מן הטבע ורוצים להביא לעולם אור, אהבה וחמלה. כן, אמיתי, זה באמת מה שחשבתי… זה היה כל כך רחוק ממני ומהעולם שלי שלא הבנתי את אותם לובשי שרוואלים מוזרים שמנותקים מהעולם ולא מחוברים למציאות, שחיים בלה לה לנד וחושבים שיוכלו לתקן את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר לחיות בו? למה שאתם תצליחו איפה שהרבה אחרים נכשלו?

כן, מודה… זה מה חשבתי… מתוך בורות וחוסר ידע שהסתמך על סיפורים, תמונות, סרטים, פרשנויות… לא באמת ידעתי מה זה מה… ובנוסף, לא רק שלא התחברתי לנושא הייתי גם יוצאת בהצהרות כאלו ואחרות, כגון: לי זה לא מתאים, אני לא מסוגלת לעשות מדיטציה, או לשבת בריטריט/שתיקה מספר שעות, לתרגל הליכת זן, לשיר שירת זן, זלזלתי, דיברתי ב-לא ובעיקר שפטתי.

אין ספק שרמת התודעה שלי הייתה מאד נמוכה (לא שהייתי מודעת לכך… אתם בטח יודעים… אתה לא יודע משהו עד שאתה יודע…)

במרוצת השנים למדתי אימון סאטי בביה"ס להוויה וטרנספורמציה "אימושיין". דרך האימון הסאטי התוודעתי לשיטת סאטיה שיש בה המון כלים מתורת המזרח. התחלתי להבין כמה החיבור של הגוף והנפש הוא בלתי ניתן להפרדה, ממש כמקשה אחת הם. המורה שלי נטאלי בן-דוד לימדה אותנו אימון סאטי מהו וכל תחילת מפגש נפתח בישיבה שקטה של 15 דקות ורק לאחר מכן השיעור התחיל, כפי שכבר ציינתי למעלה לא התחברתי בהתחלה, ספרתי את הדקות ורק חיכיתי שהזמן כבר יעבור. הרי בכל זאת הגעתי עם המון מחשבות, אינטרפרטציות והמון תירוצים למה זה לא בשבילי.

במהלך לימודי האימון נטלי הכירה לנו מורים למדיטציה שלימדו אותנו מהי מדיטציה, מהי ישיבה שקטה וכיצד היא תתרום לחיינו.

השנים חלפו, רמת התודעה שלי עלתה ועלתה, נחשפתי לתכנים מעולם ההתפתחות האישית ולאט לאט התחלתי להבין כמה בורה הייתי בנוגע למה שחשבתי על מדיטציה, על זן, על ריטריט, על מה שאני יכולה או לא יכולה… הפרשנות שלי, השיפוטיות שלי, הביקורתיות שלי כלפיי וכלפי האחר גרמו לי לחשוב כל מיני מחשבות, תיאוריות אשר מתוך חוסר ידע קיבעתי אותן.

בעקבות מקרה טראגי אשר פגע במשפחתי, התחלתי לחפש תשובות לשאלות קיומיות וכך התוודעתי לדרך הזן, לתרגל מדיטציה, לתרגל ולחוות ריטריט (אני!!! כן אני יושבת בריטריט)…

כיום אני תלמידה מן המניין בביה"ס become one אצל מורי היקר מאסטר זן תמיר מסאס נזיר זן ומלמד את דרך הזן.

אז מה זה בעצם זן?

דרך הזן היא לדעת, לקבל ולהאמין בעצמך בטבעך האמיתי שהוא דממה אינסופית מלאה באהבה ובחמלה.

הרעיון המרכזי בדרך הזן היא שכולנו רוצים להיות מאושרים יותר, שלווים יותר, רגועים יותר, חופשיים יותר וכולנו בעצם רוצים לחיות חיים טובים יותר. רובנו ככולנו מחפשים זאת מחוץ לעצמנו, בדברים חיצוניים כגון: בית גדול יותר, רכב חדש, לרזות ולהגיע למשקל היעד, קריירה נחשקת וכולי. העניין הוא שאנו נוטים לתלות את האושר שלנו בדברים חיצוניים וכאשר אנו משיגים את אותם דברים נחשקים האושר החיצוני הוא רגעי ואז שוב אנו מחפשים יעדים אחרים כדי להיות מאושרים. (בין לבין אנו חשים תסכול, עצב, אכזבה ועוד כל מיני תחושות/רגשות הרסניים).

אם כן, איפה האושר נמצא? אם לא באותם דברים חיצוניים שבאים והולכים הנמצאים מחוץ לנו. יכול להיות שהוא נמצא עמוק בתוכנו?

בדרך הזן השגת האושר שלנו היא בלשוב לעצמך, לשוב לדממה ולשקט שקיימים בך, (משימה מאד קשה בימינו למצוא אותו בתוך העולם הרועש, המתוח והגועש שלנו), זהו אושר שלא תלוי בנסיבות חיצוניות.

מהי מדיטציית זן?

בקרב רוב האנשים ההנחה היא שמדיטציה היא שיטה להתרגעות, מן אתנחתא יומית, כלי להפגת מתחים. אכן, כל זה נכון, אך אלו הן רק תופעות הלוואי של תרגול המדיטציה.

מדיטציה היא טכניקה שמטרתה להעביר אותנו למימד החוויה/ההוויה האפקט המרכזי הוא ניקיון התודעה, חופש, שחרור מהצמדות למחשבות, רגשות ותחושות.

מעוניינים לפתח שלווה? למצוא קצת שקט פנימי בתוך כל המתח הזה? לשמוע עוד על דרך הזן והמדיטציה ומה זה הביא לחיי?

אני מזמינה אותך ליצור עימי קשר, ללמוד עוד על דרך הזן, לקבל כלים ופרקטיקה לרוגע, שקט ושלווה, ללמוד לתרגל מדיטציה.

פתגם זן אומר: "לפעמים יש לנו אומץ לומר כן לחיים, אז נכנסת לתוכנו שלווה ועושה אותנו שלמים".