האושר נמצא בתוכי

"אושר זה להסתכל בכוס ולהבחין באמת שלה. זה לראות את חצי הכוס המלאה ולהיות אסיר תודה על כך… ואז להסתכל על חצי הכוס הריקה ולשאול את עצמי: האם אני יכול לעשות משהו בקשר לזה? ואם לא, האם אני יכול  לקבל את זה? אושר הוא לא מה שהעולם נותן לך, אלא על מה אתה חושב שהעולם נותן לך? כלומר, הדרך שבה אתה רואה אירועי חייך לבין הציפיות שלך איך חייך אמורים להיות. אז אם החיים תואמים לציפיות שלך אתה מאושר" (mo gawdat).

מבחינתי, אושר הוא לדעת ליהנות מהדברים הקטנים בחיים שגורמים לנו התרחבות בנשמה. כמו שאומרים "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". לדוגמא: נוף עוצר נשימה, שקיעה מדהימה בחוף הים, חיבוק  חם מהאהובים שלנו, תשומת לב, מילה טובה, חוויות חיוביות, הנאה מארוחה טובה וכולי. הבעיה נמצאת בתקופה שבה אנו חיים והיא שלאנשים אין זמן לעצור, להתחבר לעצמם, לקחת נשימה ארוכה ועמוקה ולראות את כל היופי שנמצא מסביב, להוקיר תודה ולהעריך את כל הנוכח בחיים שלהם, מאחר והם לוקחים הכול כמובן מאילו.

יתרה מכך, כל הסגידה לחומריות ולכסף הביאה לכך שאנשים רבים סבורים כי האושר טמון בכסף וכי הוא מבטיח אושר נצחי מאחר ויש באפשרותנו לרכוש כל מה שאנחנו רוצים בכדי לספק את כל מאוויינו.  בית גדול ומרווח, מכונית חדשה יותר, טיסות לחו"ל וכול מה הכסף מביא עימו. הבעיה היא שזהו סיפוק רגעי, אשר מספק את אותו אושר רגעי. ברגע שאותו סיפוק מתמלא, חוזרת אותה הרגשת ריקנות שהרגשנו דקה לפני שרכשנו את אותו מוצר שבו תלינו את המפתח לאושר וזה מאד מתסכל. המסקנה שלי היא שכסף וחומריות הם לא בהכרח המפתח לאושר אלא יותר בכיוון שהכסף נותן לנו לחיות חיי נוחות (שאין לי ספק שגורם לאושר, רק שזה לא מספיק כדי להיות מאושר).  מה שמביא אותי למסקנה נוספת, בעקבות המרדף אחר האושר (והעושר), בשנים האחרונות  נהיה יותר מודעות והמון אנשים החלו לחפש משמעות לחייהם, מאחר והגיעו למסקנה כי החומר לא מספיק כדי להיות מאושר,  כדי להיות מאושר צריך להזין גם את הנשמה.

 

גם אני בעברי הלא רחוק לקחתי את הדברים שקורים בחיי כמובן מאילו. לא ראיתי מעבר ליומיום השוחק, עבודה, ילדים, בית, שגרה, פרנסה, לא הצלחתי להרים את הראש שלי טיפה למעלה כדי לראות שיש לי בחירה כיצד אני רוצה שחיי יתנהלו, מאחר והאושר תמיד היה שם, איתי, ללא תלות בשום גורם חיצוני, זאת אני שלא ראתה אותו, או אולי לא רצתה לראות אותו, או שלא הייתי במודעות לראות אותו. כיום אני מבינה שזאת הייתה בחירה שלי לקבל אותו, לראות אותו, לחוות אותו.

הגישה שלי לחיים השתנתה לצערי הרב בעקבות המוות הטראגי של האחיינית שלי מעיינוש. בזכותה הבנתי מהו אושר, בזכותה התחלתי להעריך את החיים, ואת הדברים הקטנים שבחיים שלפני כן לא ראיתי, בזכותה התחלתי לממש את החלומות שלי, להיות בייעוד שלי שנותן לי סיפוק, משמעות ותכלית למה אני כאן, התחלתי להעריך את הכאן ועכשיו. מאחר ורק כאשר קורה אסון שכזה אנחנו מתחילים באמת להעריך את החיים, להוקיר אותם ולהבין שכדאי לנו למצות כל יום כאילו זה היום האחרון שלנו על הכדור המדהים הזה.

אז, תקשיבו לי, אתם לא צריכים שחס וחלילה יקרה אסון כדי שתעריכו ותוקירו תודה על הבריאות שלכם, על היקרים שלך, תחבקו אותם ותאמרו להם מילה טובה, על הפרנסה שלכם, על הטבע המדהים שמסביבנו, על השמש שמאירה כל בוקר, על הפרח שפורח, על הרוח הנעימה שמלטפת אותנו, תהיו אופטימיים, תחייכו, תחשבו חיובי, תהיו נדיבים, תציבו מטרות ויעדים קטנים כגדולים (אין הרגשת סיפוק גדולה יותר שהם מתגשמים).

אז תעצמו את העיניים ותחייכו, תיקחו נשימה עמוקה ותרגישו את האושר הפנימי, כי זה בדיוק הזמן ללמוד ליהנות מהדברים הקטנים בחיים, זוהי הגישה לחיים מאושרים ומלאים!!!

 

בהצלחה!!!